איקה יהב (1958 - 2021)
איקה יהב נולדה ב־10.2.1958 בפתח תקווה לשרה ודדו שטיינר, ושם גם השלימה את לימודיה היסודיים והתיכוניים. מ־1976 ועד 1978 שירתה בצה''ל כמדריכה בביה״ס של חיל הקשר והאלקטרוניקה. עם שחרורה מצה״ל עבדה כדיילת מודיעין בנמל התעופה בן־גוריון ובמקביל למדה לתואר ראשון בלימודי מזרח תיכון ולשון באוניברסיטת תל־אביב.
בשנת 1982 נישאה ליוסי יהב והם עברו להתגורר בלונדון, שם עבדה במחלקת ההסברה בשגרירות ישראל. עם שובה לישראל נולדו שלושת ילדיה: עמית, נעם ועומר.
בשנת 1997 עברה להתגורר באמסטרדם עם משפחתה. איקה התנדבה להיות נציגת הקהילה הישראלית בביה״ס הבינלאומי באמסטרדם, ובהמשך גם פעלה בתור רכזת הנציגות של כלל הקהילות הבינלאומיות בבית הספר, והייתה ממונה על קיום פעילויות לקירוב מורים, תלמידים והורים מתרבויות שונות.
עם שובה לישראל בשנת 2006 החלה לעבוד כמורה ללשון והבעה ובהמשך כמורה מחנכת בחטיבה העליונה ובתיכון בבית הספר ״הכפר הירוק״. מדי יום הגיעה לעבודתה בבית הספר עם הרבה יצירתיות, מקוריות וחיוביות, במסירות אין קץ ובאהבה כנה לתלמידי הכפר הירוק וסגל המורים. במקביל לעבודתה כמורה, איקה יזמה והייתה מעורבת בפעילויות התנדבותיות מגוונות של עזרה לקהילה, ובמיוחד לחלשים ומיעוטי יכולת בחברה ואף רתמה לכך את תלמידיה. כל זאת עשתה עם לב ענק, נתינה אינסופית וכשהיא מקרינה על כל סביבתה אור ואהבה.
״אני אוהבת לחשוב ולהיות פתוחה לרעיונות של אחרים. אני לא מאמינה באלה שמכירים בעל פה את ספר החיים ויש להם את כל התשובות״.
כשאיקה הייתה בסביבה הייתה תחושה שגרוע באמת - לא יכול להיות. דמותה בקרבת מקום הייתה סוג של הבטחה, שבין הרכבות המהירות, המתנגשות, הבלתי צפויות, הדורסות לעיתים, שרצות בחיינו, יש גם איים חמימים של רוגע. בשביל מה כל זה? הייתה שואלת בועת הדיבור שניתן לדמיין שיוצאת לה מהראש. עצבים? מפח נפש? מלחמות? אגו? אינטריגות? הרי זה הכול מיותר. והצמידים היו מצטלצלים לאות הסכמה. החיים זה הומור, פרופורציות, ענווה, הנאה ואהבה. הייתה ממשיכה בועת הדיבור, ולא איקה עצמה, כי איקה בכלל לא הייתה צריכה להגיד את כל הדברים האלה, הם יצאו ממנה לבד. הכול בסדר, היא אותתה, לא צריך לפחד, ולקחה עוד ביס מהקוטג׳.
איקה אהובה, את האדם הכי חכם שפגשתי, ולא אני לא מתכוונת רק לחכמה כזאת שמזכה אותך בתעודה שאפשר לתלות על הקיר, אלא בחכמה של נשמה ענקית, חכמה שנובעת מאהבת אדם, חכמה שמבוססת על היכולת לראות את הטוב, חכמה של להכיר את נפש האדם, חכמה של לדעת מה להגיד ואיך להגיד וגם שלפעמים כדאי לספור עד עשר לפני שאומרים. אני לא חושבת שיש עוד אדם בעולם שיש לגביו כזה קונצנזוס, כל מי שהכיר אותך ולו במעט נכבש בקסמייך, הארת כל מקום שהגעת אליו בנוכחות שלך.
בתור מחנכת, הדגשת בפנינו כי מעבר ללימודים ולציונים, חשוב לך שקודם כול נהיה בני אדם טובים. דחפת אותנו להיות אזרחים מעורבים, שחשוב להם לדעת מה קורה במדינה שלנו, ולהיאבק כדי להפוך את המקום הזה למקום טוב יותר. שיעורי לשון רבים הפכו להיות שיעורים בהם יכולנו להביע את הדעה שלנו, ולנהל דיון על הנושאים האקטואליים הבוערים ביותר. תמיד שאפת שנהיה כיתה מגובשת, ולימדת אותנו מהי איכפתיות ודאגה לאחר, והיה לך חשוב שנתמוך ונעזור אחד לשני. יזמת והובלת פעילויות התנדבותיות של כל הכיתה, והיווית עבורנו דוגמה אישית.
איקה הייתה נחמה עבורי, משום שהצליחה להזכיר גם לי וגם לאימי שיש הרבה מעבר לציונים. איקה כנראה ראתה את העולם באור אחר, באור של איקה. אור שעודד להצלחה, אבל לא נרתע מכשלונות.
